דשבורד ניהולי: מה כדאי למדוד, ומה להתעלם ממנו?

הטעות הכי נפוצה: יותר מדי נתונים

כשמערכת מאפשרת למדוד הכל, יש נטייה טבעית לשים הכל על מסך אחד. התוצאה היא דשבורד שנראה מרשים בהדגמה הראשונה ונפתח פחות ופחות בשבועות שאחריה, כי אין בו נקודת כניסה ברורה למה שצריך לקרות היום.

דשבורד שמישהו פותח כל בוקר בפועל, בדרך כלל מכיל בין 3 ל-6 מדדים, לא 20. כל מדד נוסף מעבר לזה מוריד את הסיכוי שמישהו יסתכל בו יותר מפעם אחת.

3 סוגי מדדים שכדאי להתמקד בהם

לא כל מדד שווה מקום קבוע בדשבורד. הטבלה הבאה מסכמת סוגי מדדים שבדרך כלל כן שווים את זה.

מה להוריד מהדשבורד

מדד שאף פעם לא שינה החלטה בפועל, גם אם הוא מעניין. מדדים שמצטברים לאורך זמן ארוך מדי כדי לפעול לפיהם ביומיום, כמו נתונים שנתיים על מסך שנועד לבדיקה יומית. וכל מדד שדורש הסבר ארוך כדי להבין מה הוא בכלל אומר, כי אם צריך להסביר אותו כל פעם מחדש, כנראה שהוא לא במקום הנכון.

מי בארגון צריך לראות מה

אותו נתון לא רלוונטי לכל התפקידים באותה צורה, ודשבורד אחד לכולם הוא בדרך כלל סימן שאף אחד לא קיבל את מה שהוא באמת צריך. מנכ״ל צריך תמונת מצב ברמת החברה, לא פירוט ברמת המשימה הבודדת. מנהל צוות צריך את השכבה שביניהם: מה חורג מהיעד השבוע, ואצל מי. עובד בשטח בדרך כלל צריך רק את המשימות הפתוחות שלו, לא גרף מגמות רבעוני.

כשמנסים לדחוס את שלוש הרמות האלה לאותו מסך, כל אחד מהם מקבל יותר מדי מהמיותר לו ומעט מדי מהמדויק לו. הפתרון הפשוט הוא לא בהכרח שלושה כלים נפרדים, אלא אותם נתונים בסיסיים עם רמת פירוט וסינון שונה לכל תפקיד.

דוגמה: לפני ואחרי

כך נראה בדרך כלל המעבר מדשבורד עמוס לדשבורד שמישהו באמת פותח כל בוקר, בלי לגעת בשום נתון אמיתי, רק בעיקרון עצמו.

איך אני בונה דשבורד לארגון

אני מתחיל מהשאלה מי בפועל אמור להסתכל בדשבורד הזה בכל בוקר, ומה הוא צריך להחליט על סמך מה שהוא רואה. משם בונים אחורה: אילו מדדים תומכים בהחלטה הזו, מאיפה הנתונים מגיעים בפועל, וכמה עדכניים הם צריכים להיות. דשבורד שלא מתחיל מהחלטה קונקרטית בדרך כלל נהפך לרשימת גרפים יפה שאף אחד לא משתמש בה.